כמה פעמים שמעתם או אמרתם את המשפטים: "בואו נחפש איזה קיצור דרך" , או "אין איזה קיצור דרך לעשות את זה?"
איזה כיף היה אם היינו מקצרים את הדרך בלימודים בבית הספר ומסיימים ללמוד כבר בכיתה י',
איזה כיף היה אם היינו מקצרים את השירות הצבאי ועושים רק שנת שירות,
והטוב מכל – איזה כיף היה אם היינו מקימים עסק ומרוויחים בו כבר מהיום הראשון?!
אז זהו – שלא. קיצור דרך הינו מושג שיצא לי להכיר רק במחשב כאשר אני רוצה לקצר את הדרך למסמך מסוים, וגם אז זה לא ממש עזר לי. באופן כללי – אני לא מאמין בצירוף המילים הללו. אני לא מאמין בקיצורי דרך, כי הבנתי עד כמה קיצור דרך הוא בלוף אחד גדול ויתרה מכך – הוא במקרים לא מעטים עלול גם לסכן אותך!
המשל והחיים עצמם
במהלך ילדותי בשכונת "שרת" בבת ים וכחלק ממעשי הקונדס שלנו כילדים בגיל הזה, היינו בונים "מחנה". אני זוכר שעוד אז התגלו בחלק מחבריי ניצוצות של פוטנציאל אדריכלות בנייה – ומדהים לראות איך כיום הם מובילים מאוד בתחום זה.
אני גם זוכר שכחלק מבניית ה"מחנה" התפצלנו לקבוצות, וכל קבוצה הייתה אחראית להביא את החומרים הנדרשים להקמת ה"מחנה": עצים, קרשים, ברזלים, מסמרים, כלי עבודה וכו'.
אני הייתי אחראי על הקרשים והעצים יחד עם עוד שניים מחבריי. אני זוכר שהיינו מלאי אדרנלין והתלהבות לרוץ מהר ולהשיג את הקרשים והעצים כדי שהמחנה שלנו יהיה מוכן.
חברי הטוב הוביל אותנו בקיצורי דרך למקומות שיש בהם קרשים ועצים, עברנו דרך "קיצור הדרך" המפותל, מרובה בקפיצות מעל חומות גבוהות ומעבר דרך כביש סואן ללא מעבר חצייה ושהמעבר בו לילדים ללא השגחה אסור בהחלט.
קיצור דרך – לאט ובטוח או מהר ומסוכן?
תוך 2 דקות הגענו ומצאנו המון קרשים ועצים, אך הסיכון שעברנו בדרך זו היה גבוה מאוד. אמנם הגענו למקום לאיסוף הקרשים והעצים, אך היה עלינו להביאם ל"מחנה" ובגלל שידינו היו עמוסות בהם לא הייתה לנו ברירה ונאלצנו לחזור בדרך הארוכה והבטוחה יותר ולא דרך "קיצור הדרך".
הדרך הקצרה לא נתנה לנו את הסיכוי לעבור בה עם שלל הקרשים והעצים ונאלצנו להאריך את הדרך – הדרך הבטוחה, שלא חשפה אותנו לסכנה כלשהי.
בסופו של יום, הגענו למחנה, עם הקרשים בידיים, עם חיוך על הפנים ובנינו את המחנה. אני זוכר שכבר באותו היום הבטחתי לעצמי שלא אבחר שוב בקיצור הדרך הזה, מהסיבה שהמטרה העיקרית שלי היתה בעצם לבנות את המחנה – בכמה זמן שזה ייקח, גם אם אצטרך ללכת שוב ושוב בדרך הארוכה והבטוחה.
אז מה תכל׳ס?
חיינו האישיים והעסקיים מוצפים באמוציות ורגשות כדי למהר ולהספיק להשיג את המטרות שלנו תוך תקווה לקבל תמורה עכשיו והרגע !!! זוהי לדעתי טעות אנושה בכל תחום בחיים!. לא סתם נאמר, כי "הפזיזות מן השטן!", הדרך הבטוחה והסבלנית גם אם היא הארוכה יותר היא הדרך הבריאה עבורכם לפעול, לחשוב ולהפוך את העסק שלכם ובעיקר אתכם לבריאים יותר.